משנה: כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא. הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיוֹת גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִים וְכֵן גְּשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת שֶׁיֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה מוֹצִיאִין אֶת הַמִּידָּה כְנֶגְדָּה וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבֻּלָא מְרוּבַּעַת כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיוֹת׃
Pnei Moshe (non traduit)
ועושין אותה. את העיר כטבלא מרובעת כדי שיהא גם התחומין מרובעין ויהיה נשכר את הזויות ואם היא מרובעת או ארוכה הואיל ויש לה ד' זויות שוות מניחין אותה כמות שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מד' רוחותיה אלא שאם היתה עגולה עושין לה זויות ומרבעין אותה כאלו היא מרובעת וכן אם היתה משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעין אותה ואח''כ מודדין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח וכשמרבעין את העיר מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדה:
מוציאין את המידה כנגדה. שאם הבליטות הללו בקרן מזרחית צפונית רואין כאלו יש עוד בליטה כנגדה בקרן מזרחית דרומית וחוט מתוח מזו לזו ומודד הוא תחומי העיר מן החוט ולחוץ בכדי שיהא התחום שוה לשתי הקרנות ולא יהיה ארוך מקצה אחד וקצר מקצה האחר:
בית נכנס בית יוצא. אם יש בתים הסמוכין ומחוברים והן עשוים לחומת העיר שאינה מוקפת חומה חלקה ואינם שוים אלא בית אחד נכנס לתוך העיר יותר מחבירו ונראית כניסתו כפגום ובית בולט ויוצא לחוץ יותר מחבירו או פגום נכנס ופגום יוצא שהעיר מוקפת חומה ויש מגדלים בולטים בחומה ויש שהן בולטים לפנים ויש שהן בולטין לחוץ או שהיה שם לאחת מקרנות העיר גדודיות והן שברי חומה וגבוהות עשרה טפחים וכן גשרים או נפשות והן בנין שעושין על הקבר ויש בהן בית דירה וכגון שהן בתוך שבעים אמה ושיריים להעיר:
מתני' כיצד מעברין את הערים. בגמרא מפרש לשון אשה עוברה ויש עיבור לעיר כדתנן לקמן הנותן עירובו בעיבורה של עיר ומפרש השתא כיצד יש לה עיבור:
רַב אָמַר. מְאַבְּרִין. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. מְעַבְּרִין. מָאן דָּמַר. מְאַבְּרִין. מוֹסִיפִין לָהּ אֵבֶר. מָאן דָּמַר. מְעַבְּרִין. כְּאִשָּׁה עוֹבָרָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין מְבָֽרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁייֵאוֹתוּ לְאוֹרוֹ: רַב אָמַר. יֵאוֹתוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. יֵעוֹתוּ. מָאן דָּמַר. יֵאוֹתוּ. אַךְ בְּזֹ֭את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם. מָאן דָּמַר. יֵעוֹתוּ. לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת יָעִ֖ף דָּבָ֑ר. תַּמָּן תַּנִּינָן. לִפְנֵי אֵידֵיהֶן שֶׁלְגּוֹיִם. רַב תַּנֵּי. אֵידֵיהֶן. וּשְׁמוּאֵל תַּנֵּי. עֵידֵיהֶן. מָאן דָּמַר. אֵידֵיהֶן. כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם. וּמָאן דָּמַר. עֵידֵיהֶן. וְעֵֽדֵיהֶ֣ם הֵ֗מָּה וגו'. מַה מְקַייֵם שְׁמוּאֵל טַעֲמֵיהּ דְּרַב. וְעֵֽדֵיהֶ֣ם הֵ֗מָּה. שֶׁהֵן עֲתִידִין לְבַייֵשׁ עוֹבְדֵיהֶן לְיוֹם הַדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
לדעת לעות וגו'. ולעות מלשון עת כלומר שהעת בא שצריך לאור:
רב אמר מאברין וכו'. גרסינן להא בפ''ח דברכות ובפ''ב דע''ז:
הלכה: כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים כול'. בַּיִת נִכְנָס. מוֹצִיאִין אוֹתוֹ כְּנֶגֶד הָעִיר. פָּגוּם יוֹצֵא. מוֹצִיאִין אֶת הָעִיר כְּנֶגְדּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בית נכנס מוציאין אותו כנגד העיר. כלומר לעולם רואין בתחלה שיהא שוה לאותו הרוח ואם בית נכנס בזוית אחד יותר לפנים מן בליטת העיר בזוית שכנגדה מוצאין אותו כנגד העיר רואין כאלו הבית שוה עם בליטת העיר שכנגדו ואם פגום יוצא בזוית אחד ולחוץ יותר מבליטת העיר שכנגדו מוציאין את העיר כנגדו עד שיהא שוה וה''ה בבית יוצא ופגום נכנס וחדא מגווני נקט:
הוון. בני הישיבה מעיקרא בעיין מימר דמה דאמר רבי אליעזר דווקא ביצא חוץ לתחום הוא דקאמר אבל במחשיך לא פליג את''ק והדר אשכח ברייתא דתני היא הדא היא הדא דשניהן שוין הן אליבא דרבי אליעזר דפליג ביוצא וה''ה במחשיך וכך הוא לרבי שמעון דהיא הדא היא הדא דפליג במחשיך וה''ה ביוצא:
אמר לו ר' יוסי אמרין דבתרה. אמור הסיפא דקאמר שלש לא יכנס משמע הא ג' פחות כל שהוא יכנס וקשיא דיוקי אהדדי וע''כ דחדא מינייהו לאו דוקא ואימא לך דשתים לאו דוקא אליביה דר''א או הסיפא לאו דוקא אליביה ומיהו לא תידוק דלא אמר אלא שתים לדוקא:
דהוא דר''א וכו'. כלומ' הכי דייקינן אליביה דהא דקאמר שתים דוקא הוא דקאמר:
גמ' תריהון אמרין. לדייק לישנא דמתני' אליבא דר''א דלא אמר אלא שתים יכנס הא שתים וכל שהוא לא יכנס. כצ''ל:
הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו
הלכה: פיס'. מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם כול'. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא וְרַב חַסְדַּיי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. לֹא מַר אֶלָּא שְׁתַּיִם. הָא שְׁתַּיִם וְכָל שֶׁהוּא יִכָּנֵס. דְּהוּא דְּרִבִּי לָעְזָר. דְּרִבִּי לָעְזָר אָמַר. שְׁתַּיִם יִכָּנֵס. שָׁלֹשׁ לֹא יִכָּנֵס. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. אָֽמְרִין דְּבַתְרָהּ. שָׁלֹשׁ לֹא יִכָּנֵס. הָא שָׁלֹשׁ פָּחוּת כָּל שֶׁהוּא יִכָּנֵס. 30b הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה דָמַר רִבִּי לָעְזָר בְּיוֹצֵא. הָא בְמַחְשִׁיךְ לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. הִיא אָדָא הִיא אָדָא. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מַה דָמַר רִבִּי שִׁמָעוֹן בְּמַחְשִׁיךְ. הָא בְיוֹצֵא לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. הִיא אָדָא הִיא אָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' בית נכנס מוציאין אותו כנגד העיר. כלומר לעולם רואין בתחלה שיהא שוה לאותו הרוח ואם בית נכנס בזוית אחד יותר לפנים מן בליטת העיר בזוית שכנגדה מוצאין אותו כנגד העיר רואין כאלו הבית שוה עם בליטת העיר שכנגדו ואם פגום יוצא בזוית אחד ולחוץ יותר מבליטת העיר שכנגדו מוציאין את העיר כנגדו עד שיהא שוה וה''ה בבית יוצא ופגום נכנס וחדא מגווני נקט:
הוון. בני הישיבה מעיקרא בעיין מימר דמה דאמר רבי אליעזר דווקא ביצא חוץ לתחום הוא דקאמר אבל במחשיך לא פליג את''ק והדר אשכח ברייתא דתני היא הדא היא הדא דשניהן שוין הן אליבא דרבי אליעזר דפליג ביוצא וה''ה במחשיך וכך הוא לרבי שמעון דהיא הדא היא הדא דפליג במחשיך וה''ה ביוצא:
אמר לו ר' יוסי אמרין דבתרה. אמור הסיפא דקאמר שלש לא יכנס משמע הא ג' פחות כל שהוא יכנס וקשיא דיוקי אהדדי וע''כ דחדא מינייהו לאו דוקא ואימא לך דשתים לאו דוקא אליביה דר''א או הסיפא לאו דוקא אליביה ומיהו לא תידוק דלא אמר אלא שתים לדוקא:
דהוא דר''א וכו'. כלומ' הכי דייקינן אליביה דהא דקאמר שתים דוקא הוא דקאמר:
גמ' תריהון אמרין. לדייק לישנא דמתני' אליבא דר''א דלא אמר אלא שתים יכנס הא שתים וכל שהוא לא יכנס. כצ''ל:
הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מוֹסִיפִין לָהּ אֵבֶר. 31a תָּלָה עֵינוֹי וְאִיסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. צְרַךְ לָךְ צְחַק לָךְ. לָא צְרַךְ לָךְ הִפְלִיג עָלֶיךָ. תְּלַת עֶשֶׂר שְׁנִין עֲבַר עֲלֵיל קוֹמֵיהּ רַבֵּיהּ דְּלָא צְרִיךְ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אְִילוּלֵא דַייוֹ אֶלָּא שֶׁהָיָה מְקַבֵּל פְּנֵי רַבּוֹ. שֶׁכָּל הַמְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כְּתִיב וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת הָאֹ֜הֶל וגו'. כַּמָּה הָיָה רְחִיק. רִבִּי יִצְחָק אָמַר. מִיל. וְהָיָה֙ כָּל מְבַקֵּ֣שׁ מֹשֶׁה אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא וְהָיָה֙ כָּל מְבַקֵּ֣שׁ יְי. מִיכָּן שֶׁכָּל הַמְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. רִבִּי חֶלְבּוֹ רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב. כְּתִיב וַיֹּאמֶר֩ אַלִיָּ֙הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י וגו'. וַהֲלֹא אַלִיָּהוּ טִירוֹנִין לנְּבִיאִים הָיָה. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁכָּל עֲמִידוֹת שֶׁעָמַד לִפְנִי אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רַבּוֹ כִּילּוּ עָמַד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. רִבִּי חֶלְבּוֹ בָּשֵׁם אִילֵּין דְּבֵית שִׁילֹה. אֲפִילוּ אֵלִיָּהוּ מְבַקֵּשׁ מַיִם לְפָנָיו הָיָה אֱלִישָׁע נוֹתֵן עַל יָדָיו. מַה טַעֲמוֹ. פֹּ֚ה אֱלִישָׁ֣ע בֶּן שָׁפָ֔ט אֲשֶׁר לָמַד תּוֹרָה אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא אֲשֶׁר יָ֥צַק מַיִ֭ם עַל יְדֵ֥י אֵֽלִיָּֽהוּ׃ כְּתִיב וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת יְי לִפְנֵ֣י עֵלִי֑. וַהֲלֹא לֹא מְשָׁרֵת אֶלָּא לִפְנֵי עֵלִי. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁכָּל שֵׂירוּת שֶׁשָּׁרַת לִפְנֵי עֵלִי רַבּוֹ כִּילּוּ שָׁרַת לִפְנֵי שְׁכִינָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וַיָּבֹ֨א אַֽהֲרֹ֜ן וְכֹ֣ל ׀ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֶאֱכוֹל לֶ֛חֶם עִם חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֥י הָֽאֱלֹהִֽים: וְכִי לִפְנֵי הָֽאֱלֹהִים אָֽכְלוּ. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכָּל הַמְקַבֵּיל פְּנֵי חֲבֵירוֹ כִּילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא שכל המקבל פני חבירו. לכבודו כאלו מקבל פני שכינה וכאן באו אהרן וכל זקני ישראל לכבוד יתרו:
אפילו אליהו מבקש מים לפניו. ואפילו שירות כזה עשה אלישע לו ולכך תלה הכתוב ואמר אשר יצק מים ולא אמר אשר למד תורה ממנו אלא שגדולה שימושה יותר מלימודה:
והלא אליהו טירונין לנביאים היה. כלומר לא היה מורגל בנביאות עד עכשיו שלא מצינו שנתנבא מקודם ולמה אמר חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אלא מלמד וכו':
מיל. כתיב הכא הרחק מן המחנה וכתיב התם ביהושע אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה:
כמה הוה רחוק. מן המחנה:
כתיב ומשה יקח את האוהל. איידי דקאמר מהקבל פני רבו מייתי להאי דרשה ולכל הני דאבתרה:
תלת עשר שנין. וקאמר הש''ס אע''פ שאומר לו ר' יוחנן כך מ''מ היה בא לפניו אח''כ י''ג שנה ואף שלא היה צריך לו ועל זה קאמר ר' שמואל דיו לו שכר בזה שהיה מקבל פני רבו בכל יום:
לא צריך לך הפליג עליך. כלומר איני צריך לך ולשמועה שלך שכבר שמעתי זה מאחרי' ולא עוד אלא שהפליגו יותר עליך בשמועתן ושם בסנהדרין שייכא טפי הא דקאמר הפליג עליך דגריס שם לעיל מיניה ר' זעירא אמר לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מד''ת ופירושו מד''ס והוא שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מגרע הוא מוסיף:
צריך לך צחק לך. אם אתה מצחק והנאך על זה שאני צריך לך ולשמעתתך:
תלה עינוי. ר' הושעיה הגביה עיניו והסתכל בר' יוחנן בשעה שלמד ממנו דבר זה. ודוגמתו תמצא בפ' הנחנקין דסנהדרין בהלכה ד' ונשתנית הנוסחא קצת דגריס התם ר' יוחנן בשם ר' הושעיה אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים וקאמר התם זחלין אפי' דר' הושעיה כלומר שצהבו פניו ונתן עיניו להסתכל בר' יוחנן כד אמר שמעתתא משמיה וא''ל ר' יוחנן למה את מסתכל בי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source